- Dotan Hershkovitz
- 14 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
לפני כמה חודשים העליתי את הפוסט הזה בלינקדין ובפרופילים האישיים שלי, מיד אחרי חג פורים של שנת 2025.
סיכמתי בו במספרים את יום שישי שהיה, את חגיגת פורים, ואת המסורת השנתית שהתקיימה הפעם ברחבת הבימה.
גם השנה הפקתי אירוע של חלוקת עוגות ועוגיות, ללא עלות, סוג של "משלוח מנות" להמונים ברוחה של אמא שלי, לזכרה. בהשראתה.
אני מצרפת לפה את הפוסט, עם סיכום המספרים.
רק כדי להמחיש את כוחה של קהילה, את החיבור, את הביחד הזה שאין לו תחליף.
וכדי להזמין אתכם ואתכן להצטרף אלינו בשנה הבאה.
3 - שלושה פוסטים בלבד פרסמתי בסושיאל, בקהילות שלי, שמזמינים אנשים להצטרף לאירוע, להכין עוגות, לבוא ולתת לעולם. לעשות טוב בלי שום תמורה. פורים זו סיבה מצוינת ותירוץ מושלם לעצור את המירוץ - ולעשות משהו קצת אחר. מתוך שלושת הפוסטים האלו יצאה חגיגה ענקית.
400 - עברו בדוכן בהערכה גסה מעל 400 עוגות! שנחתכו וחולקו עבור חיוך, ותודה.
עשרות - חברים ובני משפחה אהובים במיוחד (אתם יודעים מי אתם) שהגיעו ולקחו חלק, שהרימו את האנרגיות ועשו כ"כ שמח. אין עליכן ועליכם. בעולם. כולו. ותודה מיוחד לגרעין הקרוב, המקור, הבסיס, שאין אירוע בלעדיו
אלפים - כמות האנשים הזרים שקיבלו עוגה, עוגייה או כוס ערק אשכוליות (שזה שידרוג אמיתי ומרים שהתחלנו איתו השנה ואין ספק שימשיך איתנו גם לשנים הבאות)
מאות - אם כבר במספרים עסקינן, סיפרנו למאות אנשים על אמא. כל אחד סיפר את הגרסה שלו, עם איזה טאץ׳ אישי וחיוך מלא באהבה וגעגוע. סיפרנו על האהבה שלה לעוגות, לאירוח, למשפחה, לחברים ולאנשים בכלל. דיברנו על רוח הנתינה שלה - שליוותה אותי כל חיי והיא הבסיס להכל. על זה שהיא לקחה חלק בדוכן הראשון שלנו, עוד שהוא היה פצפון בשדרות רוטשילד (כשרק התחילו השמועות על מגפה בשם קורונה, זוכרים שאלו היו הצרות שלנו בחיים?)
20 (לפחות) - גרמנו אתמול להמון אנשים לדמוע (שלא נאמר לבכות) מרוב התרגשות בחג הכי שמח בשנה, באמצע רחבת הבימה. כי הם שמעו את הסיפור והסיבה שכל האירוע הזה קורה וזה ריגש אותם
2 - שני צלמים שהגיעו ותיעדו את האירוע. ככה סתם. בהתנדבות. כדי לתת בדרכם. ואיזה מדהימים הם! ותודה!
50 - בערך 50 אוטובוסים זכו לביקור מילדים שמחים ומפנקים שעלו עליהם עם מגשים עמוסים בכל טוב ולא קיבלו "לא תודה" כתשובה😅
62 - מספר השקלים שהגיעו אליי לכיס בסוף האירוע, כי אותם ילדים שחילקו עוגות קיבלו כסף מאנשים זרים (לא ביקשו!! אלא קיבלו מאנשים שלא הסכימו לקחת עוגה בלי לתת משהו בחזרה) הכסף הגיע לידיים טובות ושימש לרכישת אלכוהול כמובן😂
אינסוף - אני לא יכולה לספור כמה פעמים אמרתי "יואו אלוהים איזה כיף", ובטח שאי אפשר לכמת את מספר החיוכים. 🍰🥧🧁🍪🍰🥧🧁🍪
האווירה הייתה מדהימה, בדיוק כמו שהתכוונו, בדיוק כמו שחלמתי.
המסורת הזו היא דלק, היא אנרגיה והיא אהבה. היא געגוע טהור מגולם בעשיית טוב, בנתינה.
✨בקהילה.✨
וזה הכי הרבה שיכולתי לבקש.
ואם כבר מספרים? אנקדוטה קטנה.
אפיתי לאירוע יותר מ - 30 עוגות ועוגיות (מייפל, שוקולד צ'יפס, שוקולד של ילדים וטחינה).
ובנוסף ל 30 האלו - אפיתי 16 עוגות תפוזים, ב-18 שעות. ללא ספק שברתי את השיא האישי שלי, ונהניתי מכל רגע של אובדן שפיות.
בכנות? הרגשתי שאמא איתי ולידי כל היום, אופה איתי. מתרגשת ביחד איתי. מחבקת אותי. וזה היה שווה את הכל.
ואגב, זו אני מציבה פה יעד פומבי - בשאיפה לשבור את השיא של 16 עוגות תפוז וענן בשנה הבאה 😅.
והנה שלב ההוכחות -
צירפתי למעלה חלק פצפון מהתמונות והסרטונים מהאירוע, ועד כמה שהם נראים שמחים וכיפיים הם לא מצליחים להעביר אפילו 10% מהחוויה.
המלצה אישית שלי? ✨תצטרפו אלינו בפעם הבאה✨ עם ילדים או ללא. בכל קונסטלציה אפשרית. ותעקבו אחרינו באינסטגרם, נעלה שם קצת מתכונים מהלב (כולל את עוגת התפוזים) ונעדכן באירועים הבאים.
כאןן ניתן לעקוב לקראת הפעמים הבאות:
האינסטגרם של הפרויקט (ננסה לעדכן גם בו)
ותודה לך אמא שלי.
האחת שלי, האהובה שלי. את תמיד שלי, את תמיד איתי.
תגובות